מאת: צח נחומי
כשאנחנו מתחייבים בפני בני הזוג שלנו, אנחנו מתחייבים להיות איתם בטוב וברע. ברע, זה ברור, אם בן הזוג שלי חולה (או בכל צרה אחרת), אני צריך להיות שם עבורו, אבל בטוב? מה הבעיה להיות עם מישהו בטוב?
אני אוהב לראות את המשפחה ואת בני הזוג תומכים בבן זוגם החולה. אלו רגעים קטנים ומרגשים. אבל מה זה אומר להיות עם מישהו בטוב? מה קורה כשבן הזוג שלי או מישהו קרוב אלי מגיע להכרה טובה עם עצמו ופתאום מתקדם בחיים, האם גם אז קל לי לתמוך בו?
אתן דוגמה להבהיר את הנושא (תתפלאו כמה היא נפוצה), שני בני זוג מעשנים יחד כבר שנים. אחד מבני הזוג חולה. בן הזוג התומך נמצא ונוכח. עוזר להגביה את הכרית ועוזר בבית. אז בן הזוג החולה מגיע להכרה כי עליו להפסיק לעשן. לפתע, בן הזוג שאינו רוצה להפסיק לעשן, מוצא עצמו בסיטואציה קשה הרבה יותר. כיצד הוא צריך
להתנהג? מה יעשה עכשיו כשהוא נשאר המעשן היחיד בבית? כל עוד הוא היה צריך רק לעזור, הכל היה בסדר, פתאום הוא נאלץ להכיר בכך שגם הוא צריך להשתנות, וזה לא פשוט.
לפעמים אנחנו מגלים שבעצם להיות ברע זה הרבה יותר קל מאשר להיות עם בן הזוג שעובר עכשיו תהליך טוב. הרע ברור, צריך לעזור. ברע קל יותר להתמודד, אנחנו בעמדת עליונות, אנחנו המטפל החזק. מדי פעם נתלונן כמה קשה וזהו. גם בן הזוג הנתמך אסיר תודה, בכלל הרווחנו.
בטוב, זו כבר מציאות אחרת לגמרי, אני כבר לא החזק, אני עומד מול מראה, והמציאות לא תמיד יפה.
הסיטואציות האלו רבות מאוד, המבשלת של המשפחה מחליטה לוותר על סוכר, המכור מחליט להיגמל, אחד מבני הזוג מתפתח מבחינה מינית ועוד ועוד. כל התפתחות רוחנית עלולה לגרום לצד השני להתכווץ, ולכן, מחוסר מודעות, להפריע ולפגוע בשני בני הזוג.
אז פשוט לזכור, כשמישהו אהוב עלינו עושה בחירה בטוב, גם אז מגיעה לו התמיכה, למרות שזה קשה. זה בסדר שהוא מתפתח, זה טוב לכולם, למרות שזה מפחיד.
Comments