אכלו לי, שתו לי

מאת: צח נחומי

אין כמו המערכת הפוליטית בכדי לכתוב על ענייני בריאות, מהמקרו אל המיקרו, וההיפך.

תוצאות הבחירות האחרונות, לא חשוב מאיזה כיוון הצבעת, פשוט מציגות עיוורון של כל המועמדים להתבוננות פנימית. ביקורת עצמית? על זה בכלל אין מה לדבר. ואם כך נראים נציגי הציבור שלנו, כנראה שאנחנו לא כל כך רחוקים מהם, צריך לזכור את זה, לפעם הבאה שתתקוף אותנו מחלה או בעיה.

נתחיל בצד המפסיד. לדבריהם, הם פשוט לא אחראים לכלום, ממש שום דבר, "המפלגה הגדולה פשוט שתתה לנו את הקולות", כן חברים (וחברות!) שלי, מנהיגות מפלגת השמאל אשכרה משתמשות בתירוץ "שתו לי, אכלו לי"! לא מדובר על ילדות בנות 6, מדובר על מנהיגות מפלגה. הן פשוט לא מסוגלות לראות שהן טעו, שהן לא ביטאו את רצון הבוחרים שלהן בקדנציות האחרונות, שהן צריכות, רחמנא ליצלן, לעזוב לרגע את תפקידן ולצאת לזמן התבודדות במדבר.

ומה קורה בצד השני? לא ממש שונה לצערי, פשוט הפוך. "עד עכשיו שתו לי, עכשיו אני אשתה להם את המיץ!", חמלה? לא בבית ספרנו. מחשבה שאולי עוד כמה חודשים המצב יתהפך? לא ממש מעניין. חטא היהירות? לגמרי.

אבל מה הקשר לבריאות? מה הקשר אלינו בכלל? תפסיק כבר לקשקש בבלוג שלך על דברים שלא קשורים לבריאות ולסרטן, זה כבר ממש מעצבן!

אין מה לעשות, הכל קשור. הפוליטיקאים שלנו הם באמת ובתמים ביטוי שלנו, ביטוי נוראי, אבל שלנו. כשקורה לנו משהו רע אנחנו מייד מאשימים מישהו אחר בכך, זה ממש אוטומטי, לא חשוב אם זו מחלה קשה, בזוגיות או משהו רע שקרה בעבודה, תמיד האחר אחראי, וכשאני לא אחראי, אני לא צריך להשתנות.

אני לא טוען כאן שלסרטן אין קשר לגנטיקה או שאין גורמים שאין לנו שליטה עליהם כשפורץ סרטן, אני טוען שיש לנו אחריות לבריאות שלנו, גם כפרטים וגם כקהילה, וששמירה על אורח חיים בריא ונטילת אחריות על הבריאות שלנו תשפיע על תחלואה והחלמה מסרטן[1,2]. זה פשוט עד כדי כך אבל נשכח לחלוטין כשקורה לנו משהו רע ואנחנו פשוט מחכים שזה יעבור, שהצד השני ישתנה או שהרופא יציל אותי.

כל הסיפור הזה של "אכלו לי, שתו לי" וחוסר היכולת שלנו לקחת אחריות על מצבנו, מזכיר לי את מנקי הארובות של פעם. תחשבו על זה, ילדים, קטנים, נדחקים לארובות, גופם מתעקם, צועקים עליהם, הם מלוכלכים, רעבים, ובסוף, מקבלים סרטן כתוצאה מחשיפה לעטרן/זפת [3]. בסדר, אני מסכים, יש דברים שמותר לנו להגיד שהם לא באחריותנו, תושבי חיפה שגרים ליד מקומות מזוהמים רשאים להתלונן, ובכלל, אנחנו יכולים להתלונן על חוסר צדק, אבל בסוף, אנחנו נשארים עם האפשרות להשתנות או לא, ואני אומר, עדיף להשתנות.

אני מציע להתחיל כבר עכשיו, בחיי היום יום וברגעים הכי קטנים שלנו, כדי שנהיה מתורגלים לאורח חיים כזה. בדיקה עצמית, שיפור ולקיחת אחריות על הבריאות ועל החיים שלנו, אולי, הפוליטיקאים ילמדו מאיתנו וגם הם יתחילו לקחת אחריות על החיים והבחירות שלהם, אבל עזבו, אלו כבר יהיו ימות משיח.

1. American Cancer Society Guideline for Diet and Physical Activity for Cancer Prevention

2. Operationalizing the 2018 World Cancer Research Fund/American Institute for Cancer Research (WCRF/AICR) Cancer Prevention Recommendations: A Standardized Scoring System

3. פרסיבל פוט/Percivall Pott היה הראשון שששם לב לתופעה בשנת 1775. זה הוכח, עבור מדענים ספקנים, הרבה זמן אחר כך בניסוי שבו מרחו עטרן על ארנבות.